ההיסטוריה הגיאולוגית של איזור אילת

שמוליק מרקו, החוג לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים, אוניברסיטת תל אביב

לזיכרם של מדריכי בית ספר שדה אילת

בני מייסנר,  נהרג בשכם בשירות מילואים

יעל מילר,  נהרגה בתאונת דרכים בערבה

אייל ליליאור,  נהרג בהרי אדום

אל ההרים אוהבכם כי רמתם מארץ ןלבשתם תכלת זכה כי אל סתר נוכם הדרך רחוקה רחוקה את סיבלי אעמיס על שכם כמיצוות שילטונכם עלי להעפיל מבשר צנוע של הבא אחרי (רחל , תר"צ)

תמונות מאזור אילת

הקדמה

באיזור אילת מצוי מגוון הסלעים הגדול ביותר בארץ. העתקים (שברים גיאולוגיים) רבים מציבים אלה לצד אלה סלעים מטמורפים, סלעי גרניט, גיר, חולות צבעוניים ועוד רבים אחרים. הגורמים למגוון סוגי הסלעים ולמערכות השברים קשורים בהתפתחות הגיאולוגית של האזור במשך כמיליארד השנים האחרונות. הסלעים המגמתיים והמטמורפים החשופים באזור אילת מייחדים אותו משאר אזורי הארץ. סלעים אלה מהווים את המחשופים הצפוניים ביותר של המסיב הערבו-נובי  (מפה גיאולוגית כללית).  אזור אילת מאופיין גם בטופוגרפיה חריפה עם הרים מעל 900 מ' במערב לצד מפרץ אילת העמוק בדרום. (מפה טופוגרפית של המזרח התיכון).

עבודות גיאולוגיות הראו שבאזור קיימות שלוש משפחות סלעים: סלעים מגמתיים, סלעי משקע, וסלעים מטמורפים (מותמרים). הסלעים המגמתיים חודרים לתוך המטמורפים אך אינם חודרים לתוך סלעי המשקע. מכאן שהסלעים המטמורפים נוצרו ראשונים ולתוכם חדרו הסלעים המגמתיים. סלעי המשקע נוצרו אחרונים. הם מונחים על הסלעים המגמתיים והמטמורפים על גבי משטח המכונה "פנפליין" (פנה=כמעט, פליין=מישור). קיימות שתי יחידות עיקריות של סלעי משקע יבשתיים וביניהן חבילת שכבות של סלעי משקע ימיים. השברים שחוצים את כל הסלעים מעידים על כך שאירועי השבירה מאוחרים להיווצרות הסלעים.

תצפיות ומסקנות ראשוניות אלו מעלות מספר שאלות:

• באילו תהליכים נוצרו הסלעים השונים?

• מהו המבנה הגיאולוגי של יחידות הנוף העיקריות באזור אילת?

• כיצד מתקשר המבנה הגיאולוגי של אזור אילת למבנים הראשיים במזרח התיכון?

• מהן מערכות השבירה העיקריות באזור? מה הקשר שלהן למערכות גיאולוגיות במרחב?

נחלק את המענה לשאלות הללו לפרקים לפי סדר ההתרחשות: היווצרות התשתית היבשתית, היווצרות סלעי הכיסוי ותקופת השבירה הצעירה  (מצגת).

מצגת על הגיאולוגיה של מפרץ אילת יש כאן.

מידע (באנגלית) על התקופות הגיאולוגיות יש כאן.

א. היווצרות התשתית

קרום כדור הארץ בנוי באזורנו משתי יחידות -תשתית וכיסוי. התשתית מאופיינת בהופעה מסיבית, לרוב כהה, והכיסוי בנוי מסלעים משוכבים, לרוב בהירים (תמונת לווין). בתשתית מבחינים בשלוש קבוצות סלעים: המטמורפים שכוללים סלעי שיסט וגנייס, המגמתים שכוללים פלוטונים ודייקים בהרכבים שונים והקומפלקס הוולקנו-קונגלומרטי שכולל שכבות של קונגלומרטים וסלעים וולקנים. סלעי הכיסוי כוללים בעיקר שכבות של סלעי משקע.

התשתית באזורנו נוצרה בפרק הזמן שמלפני כמיליארד ועד כחצי מיליארד שנה. פיסת תשתית זו המכונה "המסיב הערבו-נובי" הצטרפה בשלבי היווצרותה האחרונים לאפריקה, יבשה קדומה וגדולה יותר (מפה). את התשתית מכסה בכל הארץ שכבת סלעים צעירים יותר, בעיקר סלעי משקע. עובי הכיסוי יורד מ- 7-5 ק"מ בצפון לכ- 2 ק"מ באיזור אילת (איור). ייחודו של אזור אילת בכך שכאן הוסרו סלעי המשקע בתהליכי אירוזיה (בליה וסחיפה) וניתן לצפות בסלעי התשתית. אין מחשופי תשתית בארץ מצפון לתמנע.

חמשת גושי התשתית באזור אילת הם:

גוש אילת: אזור הר צפחות והר שחמון,

גוש רודד: אזור הר שלמה, הר ידידיה ומזרח הר שחורת,

גוש עמרם: הר עמרם,

גוש נשף: הר נשף שמדרום להר שני, ההרים שמצפון לקע א-נקב (בקעת הירח),

גוש תמנע: הר תמנע.

סלעים מטמורפים משני טיפוסים -שיסט וגנייס מצויים בגוש אילת ובגוש רודד. ניתן לזהות אותם בשדה על פי הגבישים הלווחיים והמאורכים שבהם המסודרים בכוון שולט אחד. סידור זה מקנה לסלע כולו מבנה לווחי-צפחתי או מבנה קוי המזכיר סידור של גפרורים בקופסא (איור).

סלעי השיסט הם הסלעים העתיקים ביותר באזור אילת. מדידות גילים וניתוח ההרכב הובילו למסקנה שהשיסט הוא סלע מטמורפי שנוצר בתהליך התמרה של סלעי משקע ימיים, בעיקר תערובת של חול וחרסיות. תערובת הסלעים הקדומה נוצרה לפני כ 800- מליון שנה ועברה התמרה לפני כ790- מליון שנה. מנסיונות מעבדה וחישובים תרמודינמיים עולה שתהליכי ההתמרה בהם הופכים מינרלי החרסית והחול למינרלים הבונים את השיסט מתרחשים בלחצים וטמפרטורות השוררים בעומק של 20-15 ק"מ (כ600- מעלות). צורת סידור המינרלים בסלע מעידה על כך שהשיסטים עברו מספר אירועי עיוות שכללו קימוט ושינויים בצורת הגבישים. תוך כדי האירועים הללו, בין כ780- לכ650- מ"ש, חדרו לאזור פלוטונים ודייקים בעלי הרכבים שונים. ההרכבים נעים בין גברו (בסיסי), דיוריט (בינוני) ולבסוף גרניט (חמוץ) שעברו אף הם מאוחר יותר, יחד עם השיסט, התמרה ועיוות שהפכו אותם לסלעים מטמורפים המכונים "גנייס". הגנייס מורכב מגבישים גדולים יחסית לשיסט. הר צפחות שממערב לבית ספר שדה אילת בנוי בעיקר מגנייס כהה שנוצר מהתמרה של סלעי דיוריט ומכונה גנייס טבה. ממערב לעיר אילת מצוי גנייס אדמדם שנוצר מהתמרת גריט ומכונה גנייס גרניטי. עיוות והתמרה באזור נרחב אופייניים לתהליך אורוגנזה שבמהלכו נוצרת שרשרת הרים בגבול בין שני לוחות כתוצאה מלחיצה, קימוט, חדירת גופים מגמתיים, הרמה והתמרה. אורוגנזה מתרחשת כיום במספר מקומות, לדוגמא בהרי האלפים בגבול בין לוח אפריקה ללוח אירופה, בהרי האנדים בגבול בין לוח דרום אמריקה ללוח מזרח האוקיאנוס השקט, בהרי הזגרוס והטאורוס בגבול בין לוח ערב ללוח אירו-אסיה ועוד.

 ממזרח לעיר אילת מצויים שיסט-דייקים המעידים על כך שבאזור חלו שני ארועי אורוגנזה: בארוע הראשון נוצרו סלעי השיסט והגנייס מהתמרה של סלעי משקע וסלעים פלוטוניים. חדירת הדייקים מעידה על מעבר ממשטר של לחיצה והתמרה למשטר של מתיחה שאיפשרה את חדירת הדייקים. ההתמרה של הדייקים מעידה על ארוע נוסף של אורוגנזה.

 על פי מאסף המינרלים וסיגנון העיוות משערים שהסלעים שבגוש רודד עברו התמרה בעומק רב יותר מאלה שבגוש אילת.

סלעים שאינם מראים סימני עיוות חדרו לאחר תום תהליכי ההתמרה. אלה כוללים את סלעי הגרניט שבונים את הר תמנע והר יהושפט וסלעים פלוטוניים אחרים כגון סלעי הקוורץ-דיוריט המצויים בשטח שבין הנחלים נטפים ושחורת וסלעים וולקניים החשופים בהר עמרם, בהרי נשף, וסמוך למיכלי הנפט ממערב לעיר אילת -בכולם אין סימני עיוות והתמרה מכיוון שחדירתם חלה לאחר תום התהליכים הללו. גילם של חלק מסלעים אלה נמדד ונקבע לזמן שבין כ640- לכ- 550 מליון שנה. סלעים נוספים שאינם מטמורפים הם דייקים שנוצרו מחדירת מגמה לתוך סדקים. בצפון הר שלמה ובהר רחבעם צפיפות הדייקים גדולה מאוד והם תופסים למעלה מ- 50% ואפילו עד 90% מנפח כלל הסלע, תופעה המכונה "ארץ דייקים". בשלבים המאוחרים של התגבשות הסלעים המגמתיים נוצרו עורקים עשירים בתרכובות של באריט ונחושת אותם ניצלו בתקופות קדומות, בעיקר בדרום מערב קע א-נקב (נחושת) וביובל של נחל רודד - ואדי טוואחין (כנראה באריט). עורק מגמתי כזה המכיל מינרלי נחושת ובאריט בולט בראש נחל יהושפט, סמוך לאוכף עם נחל שלמה. במכרות בתמנע הופקה הנחושת מסלעי משקע ולא מעורקים מגמתיים.

התהליכים שתוארו עד כאן התרחשו מתחת לפני השטח. על פני השטח התרחשה במשך כל הזמן אירוזיה על ידי נחלים מלווה בהתפרצויות וולקניות. על כך מעידה הסדרה הוולקנו-קונגלומרטית המונחת במקומות על הסלעים הפלוטונים והמטמורפים. סדרה זו בנויה מחילופין של סלעים וולקנים וקונגלומרטים המכונים "קונגלומרט אילת" (בצפון הר שלמה, בהר אסא, מצפון להר יהושפט, בנחל רודד ועוד). הקונגלומרטים מכילים חלוקים מכל הסלעים הפלוטוניים והמטמורפים שנוצרו קודם לכן בעומק של מספר קילומטרים ולכן הם מעידים על חשיפתם בתהליכי האירוזיה. חשיפת סלעים שנוצרו בעומק רב כרוכה בתהליכי הרמה שהביאו אותם מהעומק אל קרבת גובה פני הים. הרמה זו חלה בעקבות תוספת הפלוטונים בעלי המשקל הסגולי הנמוך בתקופה שבין 640 ל550- מיליוני שנה. אלה הביאו להכפלת עוביו של הקרום היבשתי הראשוני, להפיכתו ליבשה "בוגרת" שצפה גבוה יותר על המעטפת. התרוממות זו דומה להתרוממותו של לוח עץ שצף על מים כשמוסיפים לתחתיתו חומר קל כגון" קלקר".

סלעי המשקע הקדומים ביותר ששקעו על גבי סלעי המסיב מציינים את תום תהליכי היווצרותו. על פי מאובנים אופייניים נקבע גילם כקמבריום ומכאן שהמסיב נוצר קודם לכן, בתקופת הפריקמבריום. סלעי המשקע הללו מונחים על מישור גידוע המכונה "פנפליין" (פנה=כמעט, פליין=מישור). פנפליין זה, המשתרע על פני כל המזרח התיכון וצפון אפריקה, מעיד על התייצבות המסיב, הפסקת תהליכי בנייתו והפיכתו לפלטפורמה אחידה וקשיחה. מראשית הקמבריום ואילך הצטברו על המסיב בעיקר סלעי משקע שכיסוהו לגמרי (2 תמונות פנפליין בירדן: 1     2   ).

בבסיס אחד מקידוחי הנפט בחלץ נמצאו סלעי שיסט מגיל דומה לאלה שבאזור אילת. ממצא זה מלמד שגם בצפון הארץ בנויה התשתית שמתחת לכיסוי העבה של סלעי משקע מסלעי המסיב הערבו-נובי.

מצגת על היווצרות התשתית

ב. כיסוי התשתית -הצטברות סלעי המשקע

לאחר תום תהליכי ההיווצרות של המסיב הערבו-נובי והפיכתו לפלטפורמה יציבה, הוכתבה היווצרות הכיסוי על ידי מיקומו של האזור בשולי המסיב. השוליים נמוכים יותר משאר השטח וקרובים לחוף הים. תנועות אנכיות של המסיב גרמו להצפה על ידי הים מצפון (מפרץ אילת טרם נוצר אז !) בעיתות השתפלות ולנסיגת הים כשהיבשת היתה גבוהה יחסית. על גבי סלעי התשתית הצטברו סלעי משקע ימיים ויבשתיים לסירוגין: בזמנים של הצפת הים שקעו סלעי משקע ימי ובזמני נסיגתו שקעו סלעי משקע יבשתיים. מכיוון שאזור אילת רחוק מהחוף, היו הצפות שכיסו את צפון הארץ ולא הגיעו עד אליו. פרקי הזמן שבהם כיסו ההצפות את אזור אילת היו קצרים יותר מאשר בצפון. לפיכך, קטן העובי הכולל של סלעי המשקע הימיים בדרום מהעובי בצפון וטור סלעי המשקע המוצג כאן שונה מזה המצוי בצפון (איור).

את טור סלעי המשקע באזור אילת ניתן לחלק לשלושה מחזורי השקעה על פי המסלע השולט: המחזור הראשון כולל את הסלעים מהקמבריום ומהקרטיקון התחתון. זהו מחזור יבשתי ברובו ושולטות בו שכבות של אבן חול. המחזור השני כולל את הסלעים מהקרטיקון העליון ועד סוף האיאוקן, זהו מחזור ימי ושולטות בו שכבות של גיר, דולומיט, קירטון, חואר, צור וחרסיות. במחזור השלישי, מהמיוקן ואילך, שוב סלעי משקע יבשתיים, בעיקר קונגלומרטים ואבני חול. להבדלים בין שני המחזורים היבשתיים יש משמעות חשובה: אבני החול במחזור התחתון מורכבות בעיקר מגרגרי חול קוורץ מעוגלים היטב ומכאן שמקורם נמצא במרחק רב מאד. הרבדת השכבות בשטח מישורי מעידה על יציבות, כלומר: חוסר פעילות טקטונית. לעומת זאת, הקונגלומרטים שבמחזור היבשתי העליון מכילים חלוקים גסים, חלקם מזוותים ומכאן שהגיעו מקרוב. סלעי המקור של הקונגלומרטים מוכרים באזור אילת עצמו וההרבדה בתוך תבליט חריף מעידה על פעילות טקטונית (בעיקר שבירה) שהתרחשה בו זמנית.

פירוט של השכבות מלמד שהחלוקה למחזורים כרוכה בהכללות ומתייחסת למסלע השולט. דוגמא לחריגה מההכללה מצויה בתוך רצף סלעי המשקע היבשתי מהמחזור הראשון: בתמנע מצויים משקעים ימיים של דולומיט וחרסיות בתצורת תמנע מגיל קמבריום. משכבות אלה הופקה הנחושת במכרות תמנע עד לפני מספר שנים. הדולומיט והחרסיות מעידים על קיום לגונה רדודה שהיתה קשורה להצפה ימית בקמבריום. בלגונה שקעו בנוסף לדולומיט והחרסיות גם תירכובות שמכילות נחושת (בעיקר מדרום וממזרח להר תמנע) ומנגן (בעיקר מצפון להר תמנע). המנגן לא נמצא כאן בכמות כלכלית ולא הופק מסחרית.

תרכיזים של מינרלי נחושת מצויים גם בשכבות הלבנות של אבני החול בתצורות אמיר ועברונה. אלה נחצבו החל מהתקופה הכלכוליתית ובעיקר על ידי המצרים (בתמנע וכנראה גם בהר אמיר) הרומאים (בנחלים טוויבה ומרח שמדרום לאילת) ואף בתקופה הערבית, כפי שמעידים סיגים באתרים ארכיאולוגיים. התרכיזים הללו נוצרו על ידי המסת תרכובות בסלעי המקור, הסעה בתמיסות והשקעה מחדש בשכבות אבני החול.

מעל השכבות ששקעו בתקופת הקמבריום מונחות אבני חול מהקרטיקון התחתון. סלעים מהתקופה שבין הקמבריום לקרטיקון (מ500- עד כ140-מיליון שנה) חסרים באזור אילת, אבל הם מצויים במכתשים שבצפון הנגב, בקידוחים במרכז הנגב ובמחשופים בירדן ובמערב סיני. אי התאמה זו נוצרה בגלל הרמה של דרום הארץ שגרמה לגידוע של חבילת שכבות עבה בתחילת הקרטיקוןן. בנוסף להרמה ולגידוע התרחשה גם פעילות מגמתית - חדרו דייקים ופרצו שפכי בזלת שכיסו שטחים נרחבים בכל הארץ. בזלות אלה חשופות כיום בחרמון, בואדי פריע שבשומרון, במכתש רמון והמחשוף הדרומי ביותר של סלעי התפרצות וולקנית אלימה מתקופה זו מצוי בצפון בקעת תמנע. הפעילות המגמתית בתמנע גרמה לשינויים באופן הפיזור של מינרלי המנגן והנחושת בשכבות מהקמבריום ויתכן שגם לוותה במינרליזציה נוספת. גם סלעים מהתקופה שלאחר ההצפה הימית האחרונה, בין תקופת האיאוקן לתקופת המיוקן (מ-37 עד 24 מיליון שנה), לא מיוצגים בטור הסלעים. סלעי המשקע באזור אילת מיצגים רק כרבע מהזמן שחלף מאז תום תהליכי היווצרות התשתית.

ג. תקופת השבירה הצעירה

שתי מערכות שברים עיקריות נמצאות באזור אילת (מפה): האחת כוללת שברים שכיוונם מזרח-מערב והשניה כוללת שברים תת-מקבילים לערבה, בקרוב צפון-דרום. שבר תמד הוא השבר הגדול ביותר בכיוון מזרח-מערב. בקבוצה השניה בולטים שבר מילחן (מצפון לשבר תמד) ושברי הגישרון, שלמה, צפחות ואילות (מדרום לשבר תמד).

הגיל הצעיר של הפעילות הטקטונית נקבע על פי התופעות הבאות: א. חבורת עבדת שכוללת את הסלעים ששקעו בעת ההצפה האחרונה של האיזור (לפני כ35- מיליון שנה) מצויים כיום בגובה של כ1000- מ’ מעל פני הים בהר הנגב וכ1500- מ’ בסיני. ב. סלעי תשתית שהיו קבורים מתחת לכל טור סלעי המשקע חשופים ומגיעים בהרי נשף שבאיזור אילת לגובה 900 מ’ ויותר ובהרי אדום הסמוכים ל1600- מ', להבדיל משאר הארץ, שם הם קבורים בעומק רב. ג. שברים צעירים, כאלה ששוברים סלעים מהמחזור היבשתי העליון, המאוחרים להצפה האחרונה, כוללים קונגלומרטים ממקור קרוב שהורבדו בתוך תבליט שנוצר בפעילות טקטונית.  ד. במפת מוקדי רעידות אדמה בולט ריכוז לאורך התוואי הכולל את מפרץ אילת, הערבה, ים המלח, בקעות הירדן, בית שאן, כינרות והחולה. רעידות אדמה הן ביטוי לתנועות שבירה המתרחשות בהווה.

הפעילות הטקטונית הצעירה הביאה להרמה של כל האזור מחד וליצירת הפרשי גבהים בין תת-איזורים סמוכים מאידך. בפרט בולט העמק הנמוך של הערבה ומפרץ אילת בלב האזור המורם (מפה טופוגרפית של המזרח התיכון). במקומות אחרים בעולם שבהם פסקה הפעילות לפני זמן רב השטח מישורי. גם באזור אילת התבליט החריף נשמר בזכות הפעילות הטקטונית, בלעדיה הוא היה נהרס על ידי סחיפה.

את סיפור המסגרת של הפעילות הטקטונית ניתן לתאר במונחים של תנועת הלוחות במזרח התיכון. התופעות המקומיות נגרמות מתנועת הלוחות, זו שכונתה בעבר "נדידת יבשות" (כיום יודעים שגם קרקעית האוקיאנוסים משתתפת בתנועה ולא רק היבשות).

ישראל נמצאת בלוח סיני. לוח סיני הוא לוח קטן (יש שמכנים אותו "תת-לוח") שמתרחק מלוח אפריקה ומחליק דרומה יחסית ללוח ערב שממזרח לו (תנועה שמאלית, לפי מגמת התנועה במבט מלוח אחד לעבר שכנו). לוח ערב נפרד ומתרחק מלוח אפריקה לאורך מפרץ עדן וים סוף ומחליק צפונה (שמאלה) יחסית ללוח סיני לאורך הגבול המכונה "בקע ים המלח". בקע ים המלח כולל את מפרץ אילת, הערבה, בקעות הירדן, בית שאן, כינרות, החולה והלבנון. התנועה בבקע מכונה באנגלית "טרנספורם" מכיוון ששבר זה מבצע העברה (transfer) של הפתיחה בים סוף להתנגשות לאורך הרי הטאורוס והזגרוס, שם מתנגש לוח ערב באירו-אסיה (איור). אלמנטים גיאולוגיים רבים מוסטים על ידי התנועה בבקע, ביניהם שבר תמד והסלעים המגמתיים בהר תמנע יחד עם מרבצי הנחושת האופייניים שבבקעת תמנע שהמשכם מצוי 105 ק"מ צפונה, בפונון שלרגלי הרי אדום ממזרח לחצבה.

המבנה הגיאולוגי של אזור אילת מושפע מגבול הלוחות הסמוך. תופעות של שבירה וקימוט בולטות כאן בצפיפותן הרבה. מכיוון שגם ביחידות הסלע המאוחרות ביותר יש שברים רבים מסיקים שפעילות השבירה נמשכת גם בהווה.

הסיגנונות הטקטוניים שונים מצפון ומדרום לשבר תמד. השטח מדרום לשבר תמד מאופיין בתבליט חריף ובמבנה של גרבנים והורסטים. ארבעה שברים עיקריים יוצרים את המבנים הבולטים: בין שבר גישרון ושבר שלמה מצוי גרבן (Graben) נטפים, בהתפצלות של שבר צפחות מצוי גרבן יותם וממזרח לחלקו הדרומי של שבר אילת מצוי מפרץ אילת ובחלקו הצפוני שובר שבר אילת את מניפות הסחף הצעירות שבערבה. בהורסטים (Horst) שבין הגרבנים חשופים סלעי התשתית. למשל בין הגרבנים נטפים ויותם מצוי ההורסט של גוש רודד ובין גרבן יותם לגרבן הערבה מצוי גוש אילת. הערבה היא הגרבן היחיד שיש לו ביטוי טופוגרפי זהה לגיאולוגי, כלומר זהו אזור שגם ירד בין שני שברים והוא גם נמוך טופוגרפית. לעומתו גרבן נטפים ירד יחסית לסביבתו אבל הוא לא נמוך טופוגרפית כיום.

סלעי המשקע סולקו מההורסטים על ידי האירוזיה אך נשארו ברובם בגרבנים כשהם מעוותים ומקומטים לקערים (סינקלינות) וקמרים (אנטיקלינות). כיוון הציר השולט בהם הוא צפון מזרח-דרום מערב. לכיוון הציר חשיבות בקביעת כיווני ההתארכות וההתקצרות של האזור. בניצב לצירי הקמטים, דהיינו צפון מערב-דרום מזרח, חלה התקצרות.

את התנועה האנכית של הגושים משני צידי השברים ניתן לתאר ולמדוד בעזרת השכבות של סלעי המשקע שמשמשות מציין טוב למידת ההעתקה האנכית. קל לראות איזה צד עלה ואיזה ירד. אך האם התקיימה גם תנועה אופקית? שאלה זו מתעוררת בגלל הקירבה לבקע ים המלח, שבו חלה כאמור תנועה אופקית שמאלית בין לוחות ערב וסיני. כדי לענות על שאלה זו יש למצוא גופים אנכיים שיכולים לשמש מציינים לכמות התנועה. מציינים כאלה אכן נמצאים בשטח (מפה): ניתן להשוות בין מקומם של גופים בסלעי התשתית החשופים בהורסטים משני עברי הגרבנים. לדוגמא, המגע בין קצהו הצפוני של פלוטון גרניט המכונה גרניט אילת לבין הסדרה הוולקנו-קונגלומרטית נמצא מוסט כ- 2 ק"מ שמאלה משני עברי גרבן נטפים וכ5- ק"מ שמאלה משני עברי שבר צפחות. סלעי הגנייס הגרניטי מוסטים גם כן באותו שיעור של כ7- ק"מ שמאלה. הסטה שמאלית זו תואמת לתנועה הצפויה באזור השוליים של בקע ים המלח. התנועה צפונה של גוש רודד גרמה ליצירת מבנה דמוי כיפה שכולל את הר אמיר, הר מצפה עמרם וצוקי עברונה. במרכז הכיפה מצוי ההורסט של הר עמרם שבנוי ממעט גרניטים ובעיקר סלעים וולקניים מגיל והרכב זהים לאלה שבהרי נשף.

נשים לב לתצפית מעניינת: למרות היות הגרבנים יותם ונטפים גושים שירדו יחסית להורסטים אין ביניהם הבדלי גבהים טופוגרפיים. התופעה בולטת במיוחד כשצופים מהר שלמה או הר יואש: אין הפרש גבהים משמעותי בין פסגות הר יואש (734 מ') והר יהורם שנמצאים בגרבן לבין הר שלמה (705 מ') והאזור שממערב לנחל גשרון (750-700 מ') שנמצאים בהורסטים משני עברי הגרבן (איור). עוד תופעה חשובה מתבלטת מתצפית בקשר שבין אפיקי הנחלים הגדולים (נחל שלמה, נחל נטפים, נחל רודד, נחל שחורת, נחל שני) לשברים העיקריים שיוצרים את מבנה הגרבנים וההורסטים (שברי הגישרון, שלמה, צפחות): בקטעים רבים חוצים האפיקים את השברים הללו כמעט בניצב ובדרך כלל לא ניכרת השפעה של כיווני השברים על כיווני הזרימה (תמונת לווין).

מן התצפיות הללו מסיקים שיש באזור שני דורות של גרבנים: שני הגרבנים המערביים, יותם ונטפים, נוצרו בשלבים מוקדמים של השבירה. עדות לכך יש לרגלי הר שלמה, שם מצוי קונגלומרט רחם שמכיל בעיקר חלוקים ובהם מאובנים מתקופת האיאוקן מסלעי חבורת עבדת אך אין בו אף חלוק מסלעי התשתית שבהר שלמה. קונגלומרט זה נוצר במיוקן עם תחילת השבירה, בטרם נחשפו סלעים עמוקים יותר מחבורת עבדת. מכאן מסיקים ששבר שלמה, שהביא להרמת הר שלמה בכ1700-מ’ יחסית לגרבן נטפים שבו מצוי קונגלומרט רחם, פעל אחרי היווצרות הקונגלומרט במיוקן. לאחר בליה וסחיפה של המקומות הגבוהים (ההורסטים) נשארו פני השטח בגובה אחיד למדי גם מעל הגרבנים וגם מעל ההורסטים ונוצר מישור בליה. ערוצי הנחלים הנוכחיים התחתרו מאוחר יותר, החל מהפליוקן עם היווצרות הדור השני של הגרבנים, דהיינו הערבה ומפרץ אילת. אלה היוו מקומות נמוכים שאליהם זורמים הנחלים עד היום. הסחף היה ממלא אותם אלמלא חלה השתפלות מתמדת של קרקעית הגרבנים.

ההשפעה המועטה של השברים על מסלולי האפיקים נעוצה בתחילת הזרימה של הנחלים על פני מישור הבליה שלא נותרו בו תוואי נוף הקשורים לשברים. מאותה סיבה גם למבני הקימוט שבתוך הגרבנים אין קשר ישיר לטופוגרפיה ובמקומות רבים המבנה הפוך: מקומות גבוהים כגון גבעת רחבעם, הר שחורת, גבעת בהט והר אמיר בנויים מסלעים שמהווים את צירי קערים, דהיינו המקוומות הנמוכים של המבנים הגיאולוגיים.

מהאמור לעיל מצטיירת תמונה של תחילת הפעילות בבקע ים המלח באזור אילת על שטח רחב שכלל את המבנים שנמצאים כיום בשוליים, דהיינו שברי גישרון, שלמה וצפחות. בהמשך פסקו אלה לפעול והשבירה עברה לשולי מפרץ אילת ועמק הערבה. כיום עיקר הפעילות נמצא במרכז העמק, שם גרם שבר אילת להיווצרות מלחות אילת עברונה ויוטבתה. שבר זה פוגע בסחף הצעיר ביותר שהגיע לערבה באלפי השנים האחרונות.

מצפון לשבר תמד אופי השטח שונה. את מערב השטח מאפיינות רמות שטוחות וטופוגרפיה מתונה. במזרח השטח מאפיין את שולי הערבה (מצפון לבקעת תמנע) מבנה דמוי מדרגות. אזור תמנע מהווה יחידה נוספת עם אופי שונה. הגבולות הצפוניים והמערביים של האזור לא ניתנים להגדרה מדויקת בגלל הכיסוי של הסחף הצעיר באגני נחל חיון ונחל פארן.

את מבנה המדרגות יוצרים שברים מקבילים לערבה. מבנים אלה נמצאים ברצועה שבין תמנע בדרום לנחל השיטה בצפון. ממערב לרצועת המדרגות בולטים גרבנים דמויי מקבילית של בקעת סיירים ובקעת עובדה, גם הם מבני שוליים של בקע ים המלח אך אלה מבנים מתונים יותר מהמבנים מדרום לשבר תמד. בשולי בקעות סעיפים, שיזפון וקטורה אין שברים והן עמקים אירוזיביים. במזרח גרבן בקעת עובדה נמצא שבר מילחן, שבר שמאלי, הארוך ביותר באזור זה. הוא נמשך בין שבר תמד בדרום ואגן הסחף של נחל חיון בצפון. שיעור ההסטה השמאלית אינו ידוע בדיוק אך מעריכים שאינו עולה על מאות מטרים. למרות שלאורכו יש מבני קימוט ושברי משנה רבים, ביטויו בנוף מתון.

המבנה של תמנע הוא כיפה שנסחפו ממנה הסלעים במרכז ההרמה וכך נחשפו שם, בהר תמנע, סלעי תשתית. מדרום להר חכליל ומצפון להר תמנע, שהוא הורסט, מצויים שברים הפוכים שמעידים על היווצרות המבנה כתוצאה מלחיצה בכיוון צפון צפון מערב-דרום דרום מזרח. תנועתו של גוש רודד צפונה גרמה לכפיפה כלפי צפון של שבר תמד, לקימוט באזור נחל רחם (קער רחם) וליצירת השברים ההפוכים במבנה של תמנע. סלעים זהים לאלה המצויים בתמנע לא נמצאים ממזרח לערבה אלא כ105- ק"מ צפונית לתמנע, ממזרח לחצבה. סלעים אלה משמשים אחד המציינים לכמות ההסטה השמאלית בבקע ים המלח.

השוני באופי המבנים מצפון ומדרום לשבר תמד נובע כנראה מתכונות מכניות שונות של סלעי התשתית. קיימת סברה ששבר תמד פעל עוד בפריקמבריום והתנועה לאורכו הביאה להעמדת גושי תשתית שונים בתכונותיהם המכניות זה בצד זה משני עבריו. לאורך תוואי שבר תמד מצויים מבני שבירה וקימוט מסובכים המעידים על היותו שבר ימני. בסיני מסיט שבר תמד ימינה דייקים שגילם כ-20 מליון שנה (מתקופת המיוקן). מכיוון שלא נמצאו סלעים שבורים על ידי שבר תמד שצעירים מהמיוקן מניחים שהוא פעל עד המיוקן. במספר אזורים מלווה השבר בתופעות מינרליזציה שהבולטת בהן היא הפיכת סלעי גיר לדולומיט כהה ממערב לבאר אורה בסמוך למפגש הנחלים רחם ועתק. קצהו המזרחי של השבר הוא בגבעות שממזרח לבאר אורה. אין לו המשך מזרחה בהרי אדום, אך 105 ק"מ צפונה מצוי שבר בכיוון דומה בואדי דנא שממזרח לחצבה. גם לשברי הפארן, עריף-בתור, רמון, סעד-נפחא, שכיוונם מקביל לשבר תמד, אין המשך מזרחה אך 105 ק"מ מצפון לכל אחד מהם נמצא שבר תואם שנמשך מזרחה מתוואי בקע ים המלח (אך לא מערבה ממנו). חמשת השברים הללו מהווים מערכת שמכונה "רצועת הגזירה" או "שברי הרוחב" של הנגב והם משמשים מציין לכמות התנועה השמאלית בבקע.

הפעילות הגיאולוגית העכשוית – אירוזיה ורעידות אדמה

בהווה ממשיכה הפעילות הטקטונית שעיקרה תנועה שמאלית לאורך בקע ים המלח. בד בבד נסחפים הסלעים מהאיזורים הגבוהים למפרץ אילת. בנחלים שבאקלים המדברי זורמים שטפונות חורף לעיתים רחוקות, פעם בכמה שנים. הפרש הגובה בין שרידי מישור האירוזיה שגובהו כ700- עד 900 מ' לבין הים גורם להיווצרות קניונים עמוקים כדוגמת אפיקי הנחלים הנחלים שחורת, נטפים, וגישרון.

רעידת אדמה חזקה הורגשה באילת ב22.11.1995- עם שחר. למרות שמוקד הרעש  היה כ100- ק"מ מדרום לאילת נגרמו לעיר נזקים כבדים. עיקר הנזק נגרם למלונות שנבנו בחוף הצפוני של אילת. מלון גני שולמית ניזוק ללא תקנה (אך לא קרס לגמרי) ובמקומו נבנה מלון חדש. משטחי קרקע מלאכותיים באזור מלחת אילת ניזוקו גם כן. 

סיכום

את הפעילות הגיאולוגית שבה עוצב איזור אילת ניתן לחלק לשלבים העיקריים הבאים (מצגת):

1.                בפריקמבריום, מלפני כמיליארד ועד לפני כחצי מיליארד שנה, עוצבה התשתית. התהליכים כללו התמרה ופעילות מגמתית ונוצרו הסלעים המטמורפים והמגמתים.

2.                     החל מתקופת הקמבריום נוצרו סלעי הכיסוי. על גבי מישור גידוע, הפנפליין, הצטברו שכבות של סלעי משקע יבשתיים וימיים שכיסו לגמרי את סלעי התשתית. בגלל העדר השקעה בתקופות מסוימות או בגלל אירוזיה, רק כרבע מהזמן מיוצג בטור סלעי המשקע (איור).

3.                     מהמיוקן ואילך מתרחש באזור ביקוע: לוח ערב מחליק שמאלה ונע צפונה יחסית ללוח סיני-ישראל לאורך בקע ים המלח. באזור אילת נוצרים כתוצאה מכך גרבנים והורסטים. מיקום השברים הפעילים השתנה במרוצת הזמן. כיום פעילים שברים בקרקעית הנמוכה של הערבה בעוד שבאזורי השוליים הגבוהים יותר אין עוד תזוזה והמבנים שנוצרו שם בתחילת הביקוע נתונים בעיקר לפעילות של אירוזיה על ידי נחלים. הסחף מורבד במקומות הנמוכים, דהיינו בערבה ובקרקעית מפרץ אילת. שילוב האירוזיה והפעילות הטקטונית הביאו לעיצוב האזור במראהו הנוכחי. רעידות אדמה תכופות (רובן לא מורגשות, אלא על ידי סייסמוגרפים רגישים) מעידות על המשך הפעילות הטקטונית באזור גם כיום (כאן יש מידע על רעידות אדמה מראשית המאה ה20-).

מילון מונחים (מידע נוסף אפשר למצוא כאן)

אבן חול: סלע משקע הבנוי מתלכיד של גרגרים שגודלם עד 2 מ"מ.

אורוגנזה: סדרת תהליכים טקטוניים של בנית שרשרות הרים גדולות. בשטח גדול מתרחשים קימוט, שבירה, התמרה ויצירת מגמות. בסוף סדרת התהליכים חלה הרמה ונוצרים ההרים  .

אסתנוספירה: השכבה החמה והרכה שמתחת לליתוספירה. מכילה אחוזים בודדים של סלע מותך (איור).

ארקוזה: סוג של אבן חול המכילה בנוסף לגרגרי קוורץ גם גרגרי פלדספר. הפלדספר מגיב עם מים ומתבלה בבליה כימית ולכן נוכחותו בסלע מעידה על מידה מועטה של בליה כזו.

באריט: מינרל שנוסחתו היא:  BaSO₄ (באריום סולפאט), מאופיין במשקל סגולי גבוה. משמש בעיקר כחומר מילוי בתעשיית צבעים.

בזלת: סלע מגמתי וולקני, שחור, דק גביש, דל בתחמוצת צורן ועשיר במגנזיום ובברזל. המינרלים הבונים אותו הם בעיקר פירוקסן ופלגיוקלז. זהה בהרכבו (המכונה הרכב "בסיסי") לגברו.

גביש: חומר בהרכב כימי קבוע שבנוי מיחידת מבנה בסיסית החוזרת על עצמה פעמים רבות.

גברו: סלע מחדר פלוטוני גס גביש, דל בתחמוצת צורן ועשיר במגנזיום ובברזל. המינרלים הבונים אותו הם בעיקר פירוקסן ופלגיוקלז. זהה בהרכבו (המכונה הרכב "בסיסי") לבזלת.

גיר: סלע משקע ימי או אגמי, קשה, גבישי, בהיר (לבן, עד צהבהב, אפרפר, אדמדם) הבנוי מהמינרל קלציט (CaCO₃), לעיתים מכיל מאובנים. תוסס בחומצה (איור).

גנייס: סלע מטמורפי גס גביש (איור).

גרבן: גוש שירד בין שני שברים (איור).

גרניט: סלע מחדר פלוטוני גס גביש, בנוי מגבישי קוורץ, פלדספר ולרוב גם מיקה. הרכב הגרניט מכונה הרכב "חמוץ" (תמונה).

דולומיט: סלע משקע ימי, צבעו צהבהב, אפור או לבן, בנוי בעיקר מהמינרל דולומיט שנוסחתו הכימית:  CaMg(CO₃)₂.

דיוריט: סלע מחדר (פלוטוני) גס גביש, אפור, מכיל תחמוצת צורן בכמות "בינונית" (בין הגרניט ה"חמוץ", העשיר בתחמוצת צורן לגברו ה"בסיסי", הדל בתחמוצת צורן).

דייק: גוף שטוח הבנוי מסלע מגמתי שחוצה את סלעי הסביבה. נוצר בהתגבשות מגמה בתוך סדק שלתוכו חדרה (איור).

הורסט: גוש שעלה בין שני שברים (איור).

התמרה: תהליך הווצרות סלע מטמורפי. שינוים במינרלים ובמירקם של סלעים שמתרחשים במצב מוצק, בטמפרטורות ולחצים גבוהים מאלה שבהם נוצרו .

חואר: סלע משקע ימי, מורכב בעיקר מתערובת של קלציט ומינרלי חרסית. סלע רך, בצבעי לבן, צהוב, ירוק או אדמדם .

חרסיות: מונח זה משמש לתאור שתי מהויות שונות:

           א. סלעים הבנויים מגרגרים זעירים (קטנים מ-4 אלפיות המילימטר) בהרכבים שונים.

           ב. משפחת מינרלים המכילים קבוצת סיליקה (תחמוצת צורן, SiO₂), אלומיניום והידרוקסיל ( OH). מינרלים אלה נוצרים מבליית מינרלים סיליקטיים.

טקטוניקה: תחום המחקר המטפל במכלול התופעות הקשורות בתנועת גושים ליתוספיריים ועיוותם.

לוח: קטע קשיח של הליתוספירה שנע באופן עצמאי יחסית לקטעים אחרים. הליתוספירה של כדור הארץ שבורה לכתריסר לוחות גדולים ועוד רבים קטנים שנעים על גבי האסתנוספירה. הגבולות בין הלוחות אינם חופפים בהכרח לגבולות בין היבשות לאוקיאנוסים.

ליתוספירה: הקליפה החיצונית הקרה והמוצקה של כדור הארץ. כוללת את הקרום והחלק העליון של המעטפת, עוביה כ-100-ק"מ (איור).

מגמה: נתך של סלעים. מגמה שמגיעה לפני השטח נקראת לבה.

מוקד (רעידת אדמה): רעידת אדמה חלה כשהליתוספירה נשברת וחלה תזוזה פתאומית של גושים משני עברי השבר. המוקד הוא הנקודה שבה מתחיל להיווצר הקרע.

מינרל: חומר טבעי, מוצק, לא אורגני, בהרכב קבוע, בעל מבנה גבישי מאפיין.

מישור גידוע: מישור שנוצר על ידי בליה וסחיפה של פני השטח.

מנגן: יסוד מתכתי, נפוץ בסלעים כתחמוצת בצבע שחור, משמש כתוספת לברזל ביצור של פלדות, מקנה לפלדה תכונות מכניות בהתאם לכמות התוספת.

מעטפת: החלק של כדור הארץ שעוטף את הגלעין ונמצא מתחת לקרום. המעטפת משתרעת מבסיס הקרום (שעוביו כ30-40- ק"מ ביבשות וכ- 7-5 ק"מ באוקיאנוסים) ועד לעומק של כ-2900 ק"מ. היא מורכבת ממינרלים דלי סיליקה (תחמוצת צורן) ועשירי מגנזיום וברזל. בהתכה חלקית של המעטפת נוצרת מגמה בהרכב של בזלת.

מסיב: פיסת קרום יבשתי שנוצרה בתהליך אורוגנזה ומתנהגת כיחידה קשיחה ללא עיוות פנימי. מהווה את תשתית היבשת. מצגת על היווצרות התשתית.

סלעים וולקניים: סלעים שנוצרו מהתגבשות מגמה שהתפרצה אל פני השטח.

סלעים מטמורפים: סלעים שבהם המינרלים, המירקם וההרכב המקוריים עברו שינוי במצב מוצק, בטמפרטורות ולחצים גבוהים מאלה שבהם נוצרו.

סלעי משקע: סלע שנוצר מהצטברות והתלכדות של גרגרי מינרלים שנוצרו משקיעה כימית או שהובלו למקום ההצטברות על ידי מים, רוח או קרחונים.

סלעים מגמתים: סלעים שנוצרו מגיבוש של מגמה. (סרטים של התפרצויות געשיות)

פלוטון: מחדר מגמתי גדול שהתגבש בעומק הקרום (איור).

פנפליין: בלטינית פנה=כמעט, פליין=מישור.  (איור)

צור: סלע משקע ימי, בנוי מהמינרל קוורץ. נוצר מהתגבשות של בוץ צורני שמקורו בשלדי בעלי חיים ואצות מיקרוסקופיים בעלי שלד סיליקטי (SiO₂). מופיע בצבע לבן, אפור, חום או שחור.

ציר קימוט (קמר או קער): הקו המפריד בין שני האגפים, לאורכו מתחלפת נטיית השכבות.

קוורץ: מינרל שנוסחתו הכימית SiO₂. גבישי קוורץ מהוים לפחות 10% מסלעי גרניט. בסלעי בזלת (או גברו) אין קוורץ, בסלעי ביניים כגון דיוריט כמותו קטנה. אדישותו לתגובות כימיות גורמת לכך שבבליה ממושכת של גרניטים הוא נשאר לבדו אחרי ששאר המרכיבים נשטפים. באקלים יבש גרגרי הקוורץ מצטברים אז כדיונות חול שהתלכדותם יוצרת שכבות אבן חול.

קונגלומרט: סלע משקע הבנוי ברובו מתלכיד של חלוקים מעוגלים. (איור)

קירטון: סלע משקע ימי, לרוב לבן, מורכב בעיקר משלדי אצות ובעלי חיים מיקרוסקופיים שבנויים בעיקר מהמינרל קלציט.

קרום: החלק החיצוני של הליתוספירה, בנוי מסלעים קלים עשירי תחמוצת צורן ובעלי טמפרטורת התכה נמוכה יותר מחלקה התחתון של הליתוספירה. ביבשות עובי הקרום כ-35-ק"מ והרכבו הממוצע כמו של דיוריט. באוקיאנוסים עוביו כ7-5- ק"מ והרכבו בזלתי (איור).

קער: קמט גדול שאגפיו גבוהים ממרכזו. השכבות הצעירות יותר נמצאות במרכז.

קמר: קמט גדול שאגפיו נמוכים ממרכזו. השכבות העתיקות נמצאות במרכז.

שבר הפוך: הגוש המונח מעל מישור השבר עלה יחסית לגוש שמתחת למישור. מבטא התקצרות בניצב לשבר (איור - סוגי שברים, צילום שבר הפוך).

שבר נורמלי: הגוש המונח מעל מישור השבר ירד יחסית לגוש שמתחת למישור. מבטא התארכות בניצב לשבר (איור - סוגי שברים).

שיסט: סלע מותמר דק גביש, מאופיין בסידור מקביל של הגבישים המאורכים והלווחיים בכיוון ברור (איור).

תנועה שמאלית/ימנית: הכיוון שבו נע הגוש שנמצא מעברו השני של השבר.(איור - סוגי שברים)

קישורים

מצגת על היווצרות התשתית

חנן גינת (אתרי גיאולוגיה בתחתית הדף)

 גיאולוגיה של ישראל - אתר של דב פרימרמן

אתר המכון הגיאופיזי

ועוד - אתרים כלליים

רשימה ביבליוגרפית (תעודכן בקרוב)

איל יהודה, הגיאולוגיה של הסלעים הסדימנטריים באזור נחל שלמה נחל נטפים, עבודת גמר, האוניברסיטה העברית ירושלים.1967,

ברטוב יוסף, השברים ומבני הכיפות של מרכז סיני -בעיות סטרוקטורליות ופליאוגיאוגרפיות, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית ירושלים.1974,

בנתור יעקב ופרומן עמנואל, המפה הגיאולוגית של ישראל, גליון דרום.1965,

גינת חנן, הגיאולוגיה והגיאומורפולוגיה של אזור יוטבתה, המכון הגיאולוגי, דו"ח GSI/8/91.

גרפונקל צבי, הטקטוניקה של השוליים המערביים של הערבה הדרומית, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית ירושלים.1970,

החברה הגיאולוגית הישראלית, מדריכי סיורים, חוברת תקצירים של הכנס השנתי ביוטבתה.1985,

חזקיהו תמר, שמידע אבי, צ'רנוב איתן (עורכים), האבולוציה של בקע ים המלח: גיאולוגיה, ביולוגיה, פרהיסטוריה. רותם מס, 20. הוצאת החברה להגנת הטבע, אפריל.1986

רוטשטיין יאיר (עורך), מדריך לסיורים גיאולוגיים באיזור אילת, כנס החברה הגיאולוגית באילת.1990,

אידלמן עמיר, אלנבלום רוני, שפרן נחמה, נדידת היבשות, הוצאת החברה להגנת הטבע.1985

,

Bentor, Y. K., The crustal evolution of the Arabian Nubian Massif with special reference to the Sinai Peninsula., Prec. Res., 28, 1-70, 1985.

Eyal, Y., The tectonics of the Shelomo and Yotam grabens, Elat, Israel., Isr. J. E. Sci., 22, 165-184, 1973.

Eyal, Y., M. Eyal and A. Kröner, Geochronology of the Elat Terrain, metamorphic basement, and its implication for crustal evolution of the NE part of the Arabian-Nubian Shield,  Isr. J. Earth Sci., 40, 5-16, 1991.

Freund, R., I. Zak and Z. Garfunkel, Age and rate of the sinistral movement along the Dead Sea Rift, Nature, 220, 253-255, 1968.

Garfunkel, Z., The Negev- regional synthesis of sedimentary basins, 10th Int. Cong. Sedimentology, Part I, guide to excursion, Jerusalem, 1978.

Garfunkel, Z., Contribution to the geology of the Precambrian of the Eilat area, Isr. J. of Earth Sci., 29, 25-40, 1980.

Garfunkel, Z., The pre-Quarternary geology of Israel., in: The zoogeography of Israel., edited by Y. Yom-Tov and E. Tchernov, 7-34, Dr. W. Junk Publishers, Dordrecht, Netherlands., 1988.

Garfunkel, Z., I. Zak and R. Freund, Active faulting along the Dead Sea transform (rift)., Tectonophysics, 80, 1-26, 1981.

Matthews, A., A. P. S. Reymer, D. Avigad, J. Cochin and S. Marco, Pressurs and temperatures of Pan-African high grade metamorphism in the Eilat association, NE Sinai,  Isr. J. Earth Sci., 38, 1-17, 1989.

Segev, A. and E. Sass, Lithofacies and thikness control by epigenetic dissolution- the dolomitic Timna Formation, Cambrian, southern Israel., 63, 109-126, 1989.

Shimron, A. E., The Precambrian structural and metamorphic history of the Eilat area., PhD thesis, Hebrew University, Jerusalem, 1980.